פני דוד, במדבר, פינחס ה׳

« פני דוד Numbers, Pinchas 4 פני דוד Numbers, Pinchas 6 »

3 זבחים פתח ↗

וְאֵין זָר רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים! וְאִם תֹּאמַר אַהֲרֹן הִסְגִּירָהּ – אַהֲרֹן קָרוֹב הוּא, וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים! אֶלָּא כָּבוֹד גָּדוֹל חָלַק לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִרְיָם אוֹתָהּ שָׁעָה: אֲנִי כֹּהֵן וַאֲנִי מַסְגִּירָהּ, אֲנִי חוֹלְטָהּ וַאֲנִי פּוֹטְרָהּ. קָתָנֵי מִיהַת: מֹשֶׁה זָר, וְאֵין זָר רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שָׁאנֵי מַרְאוֹת נְגָעִים, דְּאַהֲרֹן וּבָנָיו כְּתוּבִין בַּפָּרָשָׁה. מֵיתִיבִי: חָמֵשׁ שְׂמָחוֹת הָיְתָה אֱלִישֶׁבַע יְתֵירָה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל – יְבָמָהּ מֶלֶךְ, אִישָׁהּ כֹּהֵן גָּדוֹל, בְּנָהּ סְגָן, בֶּן בְּנָהּ מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וְאָחִיהָ נְשִׂיא שֵׁבֶט; וַאֲבֵילָה עַל שְׁנֵי בָּנֶיהָ. קָתָנֵי מִיהַת: יְבָמָהּ מֶלֶךְ – מֶלֶךְ אִין, כֹּהֵן גָּדוֹל לָא! אֵימָא: אַף מֶלֶךְ. כְּתַנָּאֵי: ״וַיִּחַר אַף ה׳ בְּמֹשֶׁה״ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: כׇּל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אַף זֶה נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי״ – וַהֲלֹא כֹּהֵן הוּא! הָכִי קָאָמַר: אֲנִי אָמַרְתִּי אַתָּה כֹּהֵן וְהוּא לֵוִי, עַכְשָׁיו הוּא כֹּהֵן וְאַתָּה לֵוִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא נִתְכַּהֵן מֹשֶׁה, אֶלָּא שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים בִּלְבַד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לֹא פָּסְקָה כְּהוּנָּה אֶלָּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי״, וְאוֹמֵר: ״מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ״. מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵּימָא לְדוֹרוֹת הוּא דִּכְתִיב, וְאוֹמֵר: ״מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו״. וְכׇל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם?! וְהָכְתִיב: ״וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה בׇּחֳרִי אָף״, וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי! אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: סְטָרוֹ וְיָצָא. וּמִי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָכִי?! וְהָכְתִיב: ״וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר״, וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מֶלֶךְ הוּא וְהַסְבֵּיר לוֹ פָּנִים, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רָשָׁע הוּא וְהָעֵיז פָּנֶיךָ בּוֹ! אֵיפוֹךְ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: לְעוֹלָם תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עָלֶיךָ; דִּכְתִיב: ״וְיָרְדוּ כׇל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי״ – וְאִילּוּ לְדִידֵיהּ לָא קָאָמַר לֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵהָכָא: ״וְיַד ה׳ הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מׇתְנָיו וַיָּרׇץ לִפְנֵי אַחְאָב״. אָמַר עוּלָּא: בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מַלְכוּת, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ; דִּכְתִיב: ״אַל תִּקְרַב הֲלֹם״, וְאֵין ״הֲלוֹם״ אֶלָּא מַלְכוּת – שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִי אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהִים וְגוֹ׳ כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם״. מֵתִיב רָבָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יְבָמָהּ מֶלֶךְ! אָמַר רָבָא: לוֹ וּלְזַרְעוֹ קָאָמַר. וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב ״הֲלוֹם״ – לְדוֹרוֹת הוּא?! וְהָא גַּבֵּי שָׁאוּל דִּכְתִיב: ״הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ״ – הוּא אִין, זַרְעוֹ לָא! אִיבָּעֵית אֵימָא: הָא הֲוָה אִישׁ בּשֶׁת, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי שָׁאוּל – דַּאֲפִילּוּ בְּגַוֵּיהּ לָא קָאֵים; כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹסְקִים גְּדוּלָּה לָאָדָם – פּוֹסְקִים לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וְגוֹ׳״. וְאִם הֵגֵיס דַּעְתּוֹ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי״. בַּעֲלֵי מוּמִין, בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״כׇּל זָכָר״ – לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. לְמַאי? אִי לַאֲכִילָה – הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקׇּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל״! אֶלָּא לַחֲלוּקָּה. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״כׇּל זָכָר״ – לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. לְמַאי? אִי לַאֲכִילָה – הֲרֵי כְּבָר אָמוּר! אִי לַחֲלוּקָּה – הֲרֵי כְּבָר אָמוּר! שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי אֶלָּא תָּם וְנַעֲשָׂה בַּעַל מוּם, בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כׇּל זָכָר״. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״כׇּל זָכָר״ – לְרַבּוֹת בַּעַל מוּם. לְמַאי? אִי לַאֲכִילָה – הֲרֵי כְּבָר אָמוּר! וְאִי לַחֲלוּקָּה – הֲרֵי כְּבָר אָמוּר! וְאִי לְבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ – הֲרֵי כְּבָר אָמוּר! שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי אֶלָּא בַּעַל מוּם קָבוּעַ, בַּעַל מוּם עוֹבֵר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כׇּל זָכָר״. כְּלַפֵּי לְיָיא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אֵיפוֹךְ. רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ; וְאִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כִּי טָמֵא; מָה טָמֵא – כַּמָּה דְּלָא טָהוֹר לָא אָכֵיל, אַף הַאי נָמֵי – כַּמָּה דְּלָא מִתְּקַן לָא אָכֵיל; קָא מַשְׁמַע לַן. כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי וְכוּ׳. וְלָא?! וַהֲרֵי בַּעַל מוּם, דְּלֹא רָאוּי לָעֲבוֹדָה, וְחוֹלֵק! וְתוּ, הָא רָאוּי לָעֲבוֹדָה חוֹלֵק?! הֲרֵי טָמֵא בְּקׇרְבְּנוֹת צִיבּוּר, דְּרָאוּי לָעֲבוֹדָה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק! רָאוּי לַאֲכִילָה קָאָמַר. וַהֲרֵי קָטָן, דְּרָאוּי לַאֲכִילָה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק! הָא לָא קָתָנֵי. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, לְעוֹלָם כדקאמר כִּדְקָאָמְרַתְּ מֵעִיקָּרָא; אִי מִשּׁוּם טָמֵא – טָמֵא לָא קָתָנֵי, וְאִי מִשּׁוּם בַּעַל מוּם – רַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ. אֲפִילּוּ טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים, וְטָהוֹר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים – אֵינוֹ חוֹלֵק. הָא טָהוֹר בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים, וְטָמֵא בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים – חוֹלֵק; מַתְנִיתִין דְּלָא כְּאַבָּא שָׁאוּל. דְּתַנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹכֵל, עַד שֶׁיְּהֵא טָהוֹר מִשְּׁעַת זְרִיקָה עַד שְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים; דְּאָמַר קְרָא: ״הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב״ – דַּאֲפִילּוּ הֶקְטֵר חֲלָבִים נָמֵי בָּעֵי. בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נִטְמָא בֵּינְתַיִים מַהוּ? בִּשְׁעַת זְרִיקָה וּבִשְׁעַת הַקְטָרָה בָּעֵינַן, וְהָאִיכָּא; אוֹ דִּלְמָא עַד שֶׁיְּהֵא טָהוֹר מִשְּׁעַת זְרִיקָה וְעַד שְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים? תֵּיקוּ. אָמַר רָבָא: הַאי דִּינָא – מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן גְּמִירְנָא, דְּאָמַר בְּבֵית הַכִּסֵּא דַּנְתָּהּ – בָּא טְבוּל יוֹם וְאָמַר: תֵּן לִי מִמִּנְחָה וְאוֹכַל. אָמַר לוֹ: וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחֲךָ – בְּחַטָּאתֶךָ, דְּחִיתִיךְ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל; מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחֲךָ – בְּמִנְחָתֶךָ, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל?! וּמָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּפָּה כֹּחִי כָּךְ יִפָּה כֹּחֶךָ; תִּדְחֵינִי מִמִּנְחָה מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוֹרַע כֹּחִי כָּךְ הוֹרַע כֹּחֶךָ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה״ – בֹּא הַקְרֵב וֶאֱכוֹל. תֵּן לִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל וְאוֹכַל – אָמַר לוֹ: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחִי – בְּמִנְחָתִי, דְּחִיתִיךְ מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל; מְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחִי – בְּחַטָּאתִי, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל?! אָמַר לוֹ: וּמָה אִם שֶׁדְּחִיתַנִי מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוֹרַע כֹּחֶךָ כָּךְ הוֹרַע כֹּחִי; תִּדְחֵינִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּפָּה כֹּחֶךָ כָּךְ יִפָּה כֹּחִי?! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה״ – בֹּא חַטֵּא וֶאֱכוֹל. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי מֵחָזֶה וָשׁוֹק וְאוֹכַל – אָמַר לוֹ: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחֲךָ – בְּחַטָּאתֶךָ, דְּחִיתִיךְ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל מֵחָזֶה וָשׁוֹק; מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחֲךָ – בִּשְׁלָמִים, שֶׁאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא חָזֶה וָשׁוֹק, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ?! מָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטָּאת – שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחִי אֵצֶל נָשַׁיי וַעֲבָדַיי; תִּדְחֵינִי מֵחָזֶה וָשׁוֹק – שֶׁכֵּן יִפָּה כֹּחִי אֵצֶל נָשַׁיי וַעֲבָדַי?! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה״ – בֹּא זְרוֹק וֶאֱכוֹל. יָצָא טְבוּל יוֹם קוּלָּיו וַחֲמוּרָיו עַל רֹאשׁוֹ, אוֹנֵן מִימִינוֹ, מְחוּסַּר כַּפָּרָה מִשְּׂמֹאלוֹ. פָּרֵיךְ רַב אַחַאי, לֵימָא לֵיהּ: תֵּן לִי מִבְּכוֹר וְאוֹכַל! מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחִי – בְּחַטָּאת, אֵצֶל נָשַׁיי וַעֲבָדַיי, דְּחִיתִיךְ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל; מְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחִי – בִּבְכוֹר, דְּכוּלֵּיהּ דִּילִי הִיא – אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ מִמֶּנּוּ? וּמָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטָּאת – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוֹרַע כֹּחֲךָ כָּךְ הוֹרַע כֹּחִי; תִּדְחֵינִי מִבְּכוֹר – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּפָּה כֹּחֲךָ כָּךְ יִפָּה כֹּחִי?! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר... וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לְךָ״ – בֹּא זְרוֹק וֶאֱכוֹל. וְאִידַּךְ פָּרֵיךְ: מִי כְּתִיב ״וּבְשָׂרָם לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק״?! ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ״ כְּתִיב – אֲפִילּוּ לְכֹהֵן אַחֵר. וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכׇל מְקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר, חוּץ מִמֶּרְחָץ וּמִבֵּית הַכִּסֵּא! לְאוֹנְסוֹ שָׁאנֵי.

1 וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם־תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

2 והיתה לו ולזרעו אחריו. בספר דעת זקנים הנדפס חדש ממש בפירו' התוספות כתב וז"ל והיתה לו ולזרעו אחריו שיהא משוח מלחמה מכאן ואילך וכו' מכאן אמרו רבותינו זכרונם לברכה דלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי. ובהכי ניחא מה שהעולם מקשים היאך הרג פנחס לזמרי ונטמא למת די"ל דעד עכשיו לא נתנה כהונה אלא לאהרן ולבניו וכו' ועי"ל דהניחו לזמרי גוסס ולא מת ממש וכו' ועל זה הקשה ה"ר שמואל שהרי ביום שמיני למילואים היה פנחס וכו' ושמא משם נתן לו להיות משוח מלחמה אבל לעבודה וכו' עכ"ל בקצור:

3 ויש להעיר דהא הוי פלוגתא בזבחים דף ק"ב אי פנחס היה כהן גם בספרי ופסיקתא דבר שבמנין נסים שנעשו לפנחס ונס א' שלא נטמא ע"ש ומאחר דכל הסברות ישנם ברבותינו זכרונם לברכה ומפורש דהיה נס שלא מתו כשהיו בידו שלא יטמא הו"ל להזכיר דבריהם ז"ל:

« פני דוד Numbers, Pinchas 4 פני דוד Numbers, Pinchas 6 »